פגיעה מינית, טראומה מינית וחשיפה למיניות בלתי מותאמת הן חוויות מצערות, אך לצערנו גם שכיחות, בקרב ילדים וילדות. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2017), אחד מכל חמישה ילדים חווה פגיעה מינית לפני גיל 18. חוויות אלו פוגעות לא רק בגוף ובנפש, אלא גם בתחושת הביטחון הבסיסית של הילד בעולם.
בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת ההשלכות הרגשיות והנפשיות של טראומה מינית, ובעקבות כך גם בהתפתחות דרכי התערבות טיפוליות רגישות ומכילות. במיוחד בגיל הרך, יש חשיבות מכרעת ליצירת סביבה טיפולית יציבה, בטוחה ואמפתית, שמאפשרת לילד לבטא את עולמו הפנימי ולעבד את החוויה הקשה שעבר.

האתגרים בטיפול בפגיעות מיניות
עבודה טיפולית עם ילדים שנפגעו מינית מלווה באתגרים קליניים, אתיים ורגשיים רבים. אחת הסוגיות המרכזיות היא שאלת הסודיות. מצד אחד, חשוב לשמור על אמון הילד; מצד שני, קיימת חובת דיווח חוקית ומוסרית כאשר עולה חשד לפגיעה (Faller, 2007). מתחים אלו עשויים להשפיע על הקשר הטיפולי, בעיקר אם הילד חווה בעבר בגידה מצד דמויות משמעותיות.
בנוסף, ילדים שנפגעו מינית מתקשים לעיתים להבחין בין טוב לרע או בין מה שמותר ואסור. חלקם אף חווים בלבול עמוק בנוגע לחוויית הפגיעה עצמה – במיוחד אם היא התרחשה על ידי דמות קרובה, מטפלת, בן משפחה או אדם שנתפס בעיניהם כ"דמות מיטיבה". במקרים אלו, הילד עלול לחוש אשם, מבולבל או "לא נאמן" למי שפגע בו.
הפסקה חדה של הטיפול בעת גילוי הפגיעה – כפי שנהוג לעיתים מתוך רצון להגן – עלולה להגביר את תחושת הנטישה והבדידות של הילד. לכן, חשוב להמשיך את הטיפול באחריות ובזהירות, תוך שמירה על גבולות ברורים והקשבה עמוקה לצרכיו (Courtois & Ford, 2016).

השפעת הפגיעה המינית על ההתפתחות הנפשית
פגיעה מינית בגיל הרך פוגעת בשכבות העמוקות ביותר של תחושת העצמי. בגיל זה, הילד עדיין מפתח את מושגי הבסיס של אמון, גבולות, גוף וזהות. כאשר הגוף הופך לאובייקט בעיני האחר – במיוחד כאשר הפוגע הוא אדם אהוב – נוצר קרע בתהליך ההתפתחות התקין. הילד עלול לחוות פיצול בין ה"אני המרגיש" לבין הגוף שנעשה בו שימוש (Kezelman & Stavropoulos, 2012).
השלכות הפגיעה עשויות להופיע בצורות מגוונות: קשיי ויסות רגשי, חרדות, אגרסיה, הסתגרות, קשיים חברתיים, ואף בעיות רפואיות תפקודיות (כמו בריחת שתן, בעיות שינה, כאבים לא מוסברים ועוד). ככל שהפגיעה מתרחשת בגיל צעיר יותר, כך השלכותיה עשויות להיות עמוקות ומתמשכות יותר.

סוגי הפגיעות והשפעתן
פגיעות מיניות בגיל הרך אינן תמיד נלוות לכאב פיזי. לעיתים הן עטופות במנגנוני פיתוי, סוד והשתקה – מה שהופך את ההכרה בהן למורכבת במיוחד עבור הילד. במקרים מסוימים, הילד אף תופס את הפוגע כ"מיוחד", כזה שמעניק לו תשומת לב או מתנות – מה שמקשה עוד יותר על ההבחנה בין חוויה חיובית לבין ניצול.
ילדים רבים שנפגעו מינית מפתחים דפוסים של רה-ויקטימיזציה: הם ממשיכים לחפש קשרים שבהם יחזרו דפוסי הפגיעה, משום שהם מזוהים ונחווים כ"מוכרים" (Briere & Scott, 2015). )פעמים רבות, הם אף תופסים את עצמם כאשמים או כ"שותפים" לפגיעה, וחווים בלבול עמוק בנוגע לגבולות גוף, זהות ומיניות.

ההתמודדות עם טראומה מינית בגיל הרך
בגיל הרך, תחושת האשמה בעקבות הפגיעה עלולה להיות עזה במיוחד. ילדים מתקשים להבין שמדובר באחריות של המבוגר, ולא שלהם. לעיתים, הילד שותק, לא משום שאינו זוכר – אלא משום שהזיכרון מכאיב או מבלבל מדי. לעיתים דווקא המשחק, ולא המילים, הוא זה שחושף את עומק הפגיעה.
לכן, על המטפל להיות רגיש במיוחד לשפה הלא-מילולית של הילד – לציורים, למשחקים, להתנהגויות החוזרות – ולפרש אותם בזהירות רבה ובאופן שלא יכביד על הילד יתר על המידה. המטפל נדרש להכיל רגשות עזים של חרדה, כעס, בושה ואף דחייה, מבלי לשדר פחד או שיפוטיות.

איך טיפול במשחק מסייע לילדים שנפגעו מינית?
טיפול במשחק (Play Therapy) הוא כלי טיפולי מרכזי בעבודה עם ילדים שנפגעו מינית. המשחק מהווה עבורם אמצעי לביטוי עצמי, עיבוד רגשי ושחזור חוויות – מבלי להזדקק למילים מפורשות. הילד "מספר" את מה שעבר עליו דרך סצנות, דמויות ודינמיקות, שמגיחות מתוך עולמו הפנימי.
ילדים שעברו פגיעה מינית עשויים לבנות בחול סצנות של שליטה, הסתרה או חדירה, או לשחק שוב ושוב תסריטים שבהם אחת הדמויות נלכדת, מאוימת או שותקת. מטפל מיומן יזהה את התמות הטראומטיות, יאפשר להן להתקיים במרחב מוגן ויעזור לילד לעבד אותן בקצב המתאים לו.
המשחק יוצר מרחב בו הילד יכול להתחיל לשקם שליטה על חייו, לעבור מתפקיד הקורבן לדמות פועלת, ולבנות נרטיב פנימי חדש של חוסן. מחקרים מראים כי טיפול במשחק מפחית תסמיני פוסט-טראומה, מחזק את תחושת הערך העצמי ותורם לוויסות רגשי (Gil, 2017; Landreth, 2012).

הסימנים הקליניים במשחק ובתגובות רגשיות
סימני פוסט-טראומה עשויים להופיע במשחק הילדים דרך תכנים מיניים בלתי מותאמים, משחק חזרתי, אגרסיביות פתאומית או התנהגות בוגרת מדי. תכנים אלו אינם "בעייתיים" כשלעצמם, אלא מהווים קריאה לעזרה וניסיון של הילד להבין ולעבד את מה שעבר עליו.
טיפול מקצועי יאפשר לילד לנסח את הפגיעה, להחזיר לעצמו תחושת שליטה ולהחזיק בתמונה של עצמי שלא מצטמצמת לטראומה. המטפל מהווה "עד-משקם" – דמות בוטחת, נוכחת ואמפתית, שנמצאת שם גם כשכואב.