ההתנגדות להסתפר היא תופעה מוכרת אצל ילדים בגיל הרך, ויכולה להפתיע את ההורים, במיוחד כאשר מדובר בילד שהתנהג בצורה שונה בעבר. כך קרה גם אצל אביגיל (שם בדוי), שהייתה רגילה לקחת את בתה, יעל (שם בדוי), בת השנתיים וחצי, להסתפר כל כמה חודשים. עד לפני זמן לא רב, יעל הייתה שיתוף פעולה מלא – לא הייתה שום בעיה לשבת בכיסא הספר ולהסתפר במהירות. אבל לפתע, ביום אחד, הכל השתנה. יעל התחילה לסרב להסתפר, בכתה, דחפה את הידיים ואפילו ניסתה לברוח.
ההורים, אביגיל ויוסי (שם בדוי), מצאו את עצמם מבולבלים. למה, אחרי כל הפעמים שהילדה שיתפה פעולה, עכשיו יש התנגדות כל כך עזה? למה הילדה לא מבינה שהשיער שלה מפריע לה בעיניים ובחום? כמו הורים רבים במצבים כאלה, הם מצאו את עצמם תוהים: האם משהו השתנה בילד, או שמדובר בשלב התפתחותי חולף?

הסיבה להתנגדות הזאת טמונה בדרך שבה ילדים מפתחים את תחושת האוטונומיה שלהם. בגיל צעיר, כמו אצל יעל, ילדים מתחילים להבין שגופם שייך להם בלבד. עד אז, ההורים היו אלו שמטפלים בגופם של הילדים, אך עכשיו הם מתחילים לחוות את הצורך לשמור על שליטה על עצמם, גם כשהם לא מבינים תמיד את משמעות הצעד שנעשה.
התחושות של פחד או אי נוחות במהלך פעולות שקשורות לגוף, כמו חפיפת שיער או גזירת שיער, נובעות לעיתים תחושת חוסר שליטה או חשש מהשינוי. זה לאו דווקא קשור לפעולה עצמה, אלא לרגשות הילד לגבי האוטונומיה המתפתחת שלו.
בגיל זה, היכולת של הילד להבין את הקשר שבין סיבה לתוצאה אינה מפותחת די הצורך. הוא עשוי להתנגד לפעולה כי הוא רואה בה פגיעה במרחב האישי שלו או במשהו שהוא שייך לו – בשיער שצומח לו על ראשו.

השלב החשוב ביותר בהתמודדות עם ההתנגדות הוא להבין את המקום הרגשי של הילד. כשילד אומר "לא", הוא לא תמיד מביע עיקשות או חוסר שיתוף פעולה, אלא יותר צורך בגבולות ברורים והכבוד למרחב האישי שלו. מה שחשוב הוא לא להלחיץ את הילד או להפעיל עליו לחץ מיותר. במקום זאת, יש להכיר בכך שמדובר בתהליך התפתחותי טבעי שבו הילד מתחיל להרגיש את הצורך לשלוט על גופו, וחשוב מאוד לאפשר לו לבטא את תחושותיו.
מומלץ לדבר עם הילד בעדינות ולספק לו הסברים שיכולים לעזור לו להבין את הסיטואציה. למשל, אפשר לומר לו: "אני מבינה שזה לא כל כך נעים, אבל תראה, גם לי ולך יש שיער שצריך לטפל בו כדי שהוא לא יפריע לנו בעיניים". לא כדאי להפעיל לחץ או להאשים את הילד, אלא להקנות לו תחושת ביטחון והבנה שהוא יכול לשלוט במצבים כאלה בהדרגה.
בנוסף, חשוב להשתמש בגישה משחקית. אפשר להשתמש בבובות או דמויות אהובות כדי להמחיש את הפעולה, להפוך את ההסתפרות למשהו מהנה. דוגמאות מהחיים יכולים להקל על הילד – כמו "אני לא רוצה שיער ארוך שמפריע לי בעיניים, גם לאבא יש שיער קצר".

אם ההתנגדות להסתפר נמשכת לאורך זמן, חשוב להבין שמדובר בחלק מהתפתחות הילד והקשר שלו לגופו. עם זאת, אם ההתנגדות מלווה בהרגשות חזקות של חרדה או פחד, כדאי לבחון אם ישנן סיבות נוספות שמתפתחות – כמו חוויות טראומטיות או פחדים כלליים שדורשים התייחסות.
במצבים כאלה, כדאי לפנות לאיש מקצוע שמומחה בטיפול רגשי בילדים. טיפול כזה יכול לעזור לילד להבין את רגשותיו ולהתמודד עם תחושות של פחד או אי נוחות.

התקופה שבה ילדים מתחילים לפתח את תחושת האוטונומיה שלהם היא שלב קריטי בהבנת העולם שלהם והבנת גופם. תחושת העצמאות מתחילה להתפתח בגיל צעיר, והיא חשובה מאוד להרגשה האישית של הילד. ככל שהילד לומד להיות אחראי על גופו, כך הוא רוכש תחושת ביטחון גבוהה יותר בעצמו ובסביבתו.
בנוסף, כל תחום הגבולות והמרחב האישי הוא נושא משמעותי ביותר בתהליך ההתפתחותי של הילד. גם כשההורים שמים גבולות או מנסים להנחות את הילד, חשוב לשמור על גישה רכה ומכבדת. ילדים בשלב הזה חווים את העולם ואת עצמם בצורה שונה, וכשאנו מבינים את הצרכים הרגשיים שלהם, אנו יכולים לפתח מערכת יחסים בריאה, מכבדת ומבוססת על אמון.

אם אתם מוצאים את עצמכם מתמודדים עם התנגדויות קשות מצד ילדכם – בין אם בהסתפרות, אכילה או כל תחום אחר – אני כאן כדי להציע תמיכה מקצועית. ד"ר יעל דפנה טליאס, מטפלת רגשית בילדים, כאן לעזור לכם להבין את ההתפתחות הרגשית של ילדכם ולהנחות אתכם איך להתמודד עם אתגרים רגשיים בצורה נכונה ומכבדת.