"כולם שיחקו יחד, והיא ישבה בצד. אמרה שלא נעים לה, שהיא לא יודעת איך להתחילים..."
"כשהוא רואה קבוצה של ילדים, הוא פשוט מתכווץ. לפעמים אני שומעת את עצמי אומרת – לך, תנסה – והוא פשוט לא מצליח לזוז."

כהורים, חשוב לנו לדעת שילדנו מצליחים ליצור קשרים, להרגיש שייכות, לשחק עם אחרים. אנחנו יודעים עד כמה תחושת שייכות משפיעה על הדימוי העצמי של הילד, על הביטחון שלו, על הרצון ללמוד ולהתפתח. ובכל זאת – לא כל הילדים קופצים למים החברתיים בקלות. יש כאלה שזקוקים ליותר זמן, עידוד, תיווך עדין.

• לא לדחוף – ללוות: עידוד עדין, חיזוק על כל יוזמה חברתית קטנה, הכרה בקושי – אלו עוזרים יותר מכל דחיפה נוקשה.
• לתווך ולהסביר: לעזור לילד להבין מצבים חברתיים, לפרש כוונות, להתכונן מראש לסיטואציות.
• להיות שם: לפעמים, רק ההבנה שההורה רואה, מבין ולא שופט – יוצרת מרחב שמזמין שינוי.
• לפנות לטיפול רגשי בגיל צעיר: ככל שההתערבות מוקדמת, כך נוכל למנוע הצטברות של קושי ומצוקה, ולעזור לילד ללמוד דרכי התמודדות חדשות ובריאות יותר.

טיפול רגשי בילדים מתרחש דרך עולמם – המשחק. בתוך חדר הטיפול, המשחק הוא גם שפה וגם מרחב בטוח. דרכו הילד מבטא פחדים, דימוי עצמי, חוויות של דחייה או הצלחה, ובאמצעות קשר יציב ובטוח – נוצר תהליך של גילוי, עיבוד וריפוי.

לדוגמה, ילד שבמשחק שלו תמיד בונה "עיר סגורה", עם חומה ואף אחד לא יכול להיכנס – עשוי לבטא תחושת בדידות או פחד מקשרים. כשהמטפל נמצא איתו בתוך העולם הזה, נוצר מרחב עדין שבו הילד יכול להתחיל לבדוק אפשרות אחרת: לפתוח שער, להכניס מישהו, לשנות סוף.

הטיפול מלווה גם אתכם – ההורים – במפגשי הדרכה רגישים ומקצועיים, שבהם נבין יחד מה עובר על ילדכם ואיך אפשר לתמוך בו גם בבית.