לא מעט הורים שואלים את עצמם פתאום – "למה הילד שוב מבקש מוצץ?", "איך זה שחזרנו להרטבות בלילה?" או "למה היא שוב בוכה כשהיא מגיעה לגן?".
רגרסיה – חזרה לדפוסי התנהגות של שלב התפתחותי מוקדם יותר – היא תופעה נפוצה מאוד בקרב ילדים בגיל הרך ובגילאי בית הספר היסודי. לעיתים מדובר בתהליך זמני וטבעי, חלק ממעברים וצמיחה, ולעיתים זו דרך של הילד לאותת: "קשה לי. אני צריך עזרה."
במאמר הזה נבין מתי רגרסיה נחשבת חלק תקין מההתפתחות, מתי היא יכולה להעיד על מצוקה, איך נכון להגיב לה – ומתי כדאי לפנות לתמיכה רגשית מקצועית.

רגרסיה אצל ילדים היא מצב שבו הם חוזרים להרגלים או התנהגויות מהעבר, כמו דיבור תינוקי, הרטבות, הצמדות להורים, מציצת אצבע, התקפי זעם, קשיים בהירדמות, או הימנעות ממצבים חברתיים.
רגרסיה נפוצה בעיקר סביב תקופות של שינוי או לחץ – כמו הולדת אח, מעבר דירה, כניסה לגן חדש, מחלה במשפחה, מצב בטחוני מתוח, או אפילו עומס רגשי מצטבר שהם לא מצליחים לבטא במילים.
לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, רגרסיה היא מנגנון הגנה שמופעל כאשר הילד מרגיש מוצף או חסר שליטה. במילים פשוטות: הוא "חוזר אחורה" למקום מוכר ובטוח, כדי לארגן מחדש את עולמו הפנימי ולהסתגל לשינוי.

דוגמאות לרגרסיה :
גיל 2–4: ילד שכבר נגמל חוזר להרטיב, מבקש שוב מוצץ, או נצמד להורה במעבר לגן.
גיל 5–7: ילדה בכתה א' שמתחילה לדבר תינוקית או מסרבת ללכת לחברים, לאחר מעבר דירה.
גיל 8–10: ילד שחוזר לישון במיטת ההורים לאחר תקופה של מתיחות בבית או פחדים בלילה.
גיל 11–12: ילדה שמתחילה שוב להתפרץ בזעם, לאחר שינויים במבנה החברתי בכיתה או קשיים בלימודים.

חשוב לזכור: ילדים לא "מתחזים" להיות צעירים יותר כדי לתמרן. רגרסיה היא קריאה לעזרה – לעיתים לא מודעת – שמבקשת מהמבוגר לעצור, לראות, ולהכיל.

ילדים עוברים דרך מעברים רבים: כניסה לגן, לידה של אח, פרידה מהורה, שינוי בסדר היום. במקרים כאלה, נסיגה זמנית בדפוסי התנהגות היא חלק טבעי מהתהליך.

למשל, ילד בן שלוש שמתחיל שוב לבקש לינוק או ילד בן שש שחוזר להשתמש במילים תינוקיות – כל עוד ההתנהגות מופיעה לתקופה קצרה ונעלמת בהדרגה, זה לא בהכרח מדאיג. להיפך – זו הדרך של הילד להסתגל, לעכל את השינוי ולהתקדם ממנו.

כאשר הרגרסיה מתמשכת לאורך זמן, מופיעה בכמה תחומים במקביל (למשל גם בהרטבות וגם בתקשורת), מלווה בתסמינים גופניים (כאבי בטן, בעיות שינה), או נוצרת בעקבות אירועים קשים – ייתכן שמדובר באות למצוקה רגשית עמוקה יותר.

לדוגמה: ילד שחווה חרם חברתי עלול להתחיל להרטיב, להסתגר, ולסרב ללכת לבית הספר. במצב כזה, חשוב לא רק להכיל את ההתנהגות – אלא לנסות להבין מה עומד מאחוריה, ולשקול פנייה לעזרה מקצועית.

בלי בושה ואשמה
אל תכעסו ואל תביישו. ילדים לא בוחרים לחזור לאחור – הם מאותתים על צורך. תגובה שיפוטית תעצים את הבושה והקושי.

חום, קבלה וביטחון
הרבה חיבוק, מגע מרגיע, מילים מחזקות ונוכחות שקטה – כל אלה מספקים לילד עוגן שממנו יוכל להתקדם שוב.

תיקוף רגשי והסברים מותאמים גיל
"אתה מתגעגע אליי וזה מבלבל אותך. זה בסדר." – עזרה במילים ובלגיטימציה לרגש, מקלה מאוד על הילד להבין את עצמו.

שיחה פתוחה ושותפות בהתמודדות
אפשר לשאול: "מה יכול לעזור לך?" או להציע יחד פתרונות – ובכך לעודד תחושת מסוגלות ובחירה.

הימנעות ממאבקי כוח
כעסים, איומים או ענישה – עלולים להעמיק את הרגרסיה. במקום זה, נסו להבין מה הילד מבקש – מאחורי ההתנהגות.

מתי כדאי לפנות לטיפול רגשי?
אם הילד שלכם נמצא בתקופה ממושכת של רגרסיה, אם אתם מרגישים שמצבו הרגשי משתנה לרעה, או אם אתם מתקשים להגיב באופן שמסייע – זו הזדמנות לקבל ליווי מקצועי.

טיפול רגשי בילדים – ובמיוחד Play Therapy (טיפול במשחק) – מציע לילד מרחב בטוח בו הוא יכול להביע את עצמו, לפרוק רגשות, ולעבד חוויות דרך שפת המשחק, שהיא שפתו הטבעית.
באמצעות משחק, ציור, סיפור, דמיון וסימבוליקה, הילד לומד לווסת רגשות, להבין את עולמו הפנימי – ולחזור לתפקוד רגשי יציב ובטוח.

ולכם, ההורים – מילה לסיום
הרגרסיה של הילד יכולה לעורר תסכול, דאגה או חוסר אונים. אבל בתוך ההתנהגות הזו מסתתרת הזדמנות – להעמיק את ההבנה שלכם את ילדכם, ולתמוך בו דווקא ברגעים הפחות פשוטים.
אל תישארו לבד. אם אתם מרגישים שמתחיל להיווצר מעגל של חזרתיות, קושי ובלבול – אני כאן ללוות אתכם ואת ילדכם, בתהליך עדין, מותאם ורגיש, שיחזיר לו את תחושת השליטה – ולכם את השקט.