בהורות המודרנית אנחנו נדרשים לגמישות רבה. בניגוד לעבר, שבו ההורה נתפס כדמות סמכותית אחת ברורה, כיום אנו מבינים שלהורות יש פנים רבות – ושלכל רגע, לכל סיטואציה ולכל ילד, מתאימה "גלימה הורית" אחרת.
הדימוי של "הגלימה ההורית" נטבע בהשראת מודלים טיפוליים המתארים תפקודים הוריים, ביניהם עבודותיהם של דונלד ויניקוט, דניאל סטרן ודולורס אלקזאר. כל אחד מהם הדגיש בדרכו את הצורך של ההורה לא רק להחזיק בעמדה סמכותית, אלא גם לדעת להיות קשוב, גמיש ונוכח.
שלוש גלימות מרכזיות עוזרות לנו להבין את התפקיד ההורי המורכב:
הבוס – הידיד – המנהיג.
לכל אחת יש ערך, מטרה, ואת הזמן המתאים לה.

תפקידה: להציב גבולות ברורים, להחליט, להוביל.
למה היא חשובה? ילדים זקוקים ליד מכוונת שתעזור להם להרגיש בטוחים בעולם. הגלימה הזו מספקת את תחושת היציבות.
 דוגמה מהחיים:
הילד מתעקש לצפות בפרק נוסף לפני השינה – ואתם יודעים שהוא כבר עייף וזקוק למנוחה. הבוס שבכם קובע: "אני מבינה שאתה רוצה עוד פרק, עכשיו זמן שינה. מחר תוכל לראות שוב".
הקשר מחקרי: מחקרים מצביעים על כך שגבולות ברורים מגבירים תחושת ביטחון אצל ילדים ומפחיתים התנהגויות בעייתיות (Baumrind, 1991).

תפקידה: להקשיב, להזדהות, להבין את העולם הפנימי של הילד.
למה היא חשובה? דרך החיבור הרגשי והקרבה נבנים אמון, שיח פתוח וביטחון בקשר.
דוגמה מהחיים:
הילדה חוזרת מהגן בוכה כי חברה לא שיחקה איתה. במקום לפתור מיד או להסביר ש"זה קורה", אתם אומרים: "זה נשמע ממש מאכזב. אני רואה כמה זה חשוב לך".
הקשר מחקרי: קשר רגשי בטוח בין הורה לילד נמצא כבסיס להתפתחות רגשית תקינה (Ainsworth, 1978).

תפקידה: לשלב בין סמכות לחום, להוביל תוך קשב לצרכים.
למה היא חשובה? המנהיג אינו רק קובע – הוא מנווט. הוא יודע מתי להפעיל סמכות ומתי להעניק חופש.
דוגמה מהחיים:
האחים רבים שוב על אותו משחק. המנהיג לא ממהר להעניש או לקחת צד, אלא אומר: "אני רואה שקשה לכם לשחק יחד. בואו נחשוב יחד איך אפשר לפתור את זה כדי ששניכם תהנו".
הקשר מחקרי: סגנון ההורות האידיאלי על פי גישת Baumrind הוא "ההורה הסמכותי" (authoritative) – זה שמשלב גבולות עם חום, מוביל אך גם מקשיב.